תנ"ך על הפרק - ישעיה ה - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה ה

339 / 929
היום

הפרק

אָשִׁ֤ירָה נָּא֙ לִֽידִידִ֔י שִׁירַ֥ת דּוֹדִ֖י לְכַרְמ֑וֹ כֶּ֛רֶם הָיָ֥ה לִֽידִידִ֖י בְּקֶ֥רֶן בֶּן־שָֽׁמֶן׃וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַֽיְסַקְּלֵ֗הוּ וַיִּטָּעֵ֙הוּ֙ שֹׂרֵ֔ק וַיִּ֤בֶן מִגְדָּל֙ בְּתוֹכ֔וֹ וְגַם־יֶ֖קֶב חָצֵ֣ב בּ֑וֹ וַיְקַ֛ו לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃וְעַתָּ֛ה יוֹשֵׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֑ה שִׁפְטוּ־נָ֕א בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין כַּרְמִֽי׃מַה־לַּעֲשׂ֥וֹת עוֹד֙ לְכַרְמִ֔י וְלֹ֥א עָשִׂ֖יתִי בּ֑וֹ מַדּ֧וּעַ קִוֵּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת עֲנָבִ֖ים וַיַּ֥עַשׂ בְּאֻשִֽׁים׃וְעַתָּה֙ אוֹדִֽיעָה־נָּ֣א אֶתְכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה לְכַרְמִ֑י הָסֵ֤ר מְשׂוּכָּתוֹ֙ וְהָיָ֣ה לְבָעֵ֔ר פָּרֹ֥ץ גְּדֵר֖וֹ וְהָיָ֥ה לְמִרְמָֽס׃וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר׃כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה׃ה֗וֹי מַגִּיעֵ֥י בַ֙יִת֙ בְּבַ֔יִת שָׂדֶ֥ה בְשָׂדֶ֖ה יַקְרִ֑יבוּ עַ֚ד אֶ֣פֶס מָק֔וֹם וְהֽוּשַׁבְתֶּ֥ם לְבַדְּכֶ֖ם בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃בְּאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֞א בָּתִּ֤ים רַבִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה יִֽהְי֔וּ גְּדֹלִ֥ים וְטוֹבִ֖ים מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃כִּ֗י עֲשֶׂ֙רֶת֙ צִמְדֵּי־כֶ֔רֶם יַעֲשׂ֖וּ בַּ֣ת אֶחָ֑ת וְזֶ֥רַע חֹ֖מֶר יַעֲשֶׂ֥ה אֵיפָֽה׃ה֛וֹי מַשְׁכִּימֵ֥י בַבֹּ֖קֶר שֵׁכָ֣ר יִרְדֹּ֑פוּ מְאַחֲרֵ֣י בַנֶּ֔שֶׁף יַ֖יִן יַדְלִיקֵֽם׃וְהָיָ֨ה כִנּ֜וֹר וָנֶ֗בֶל תֹּ֧ף וְחָלִ֛יל וָיַ֖יִן מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֨ת פֹּ֤עַל יְהוָה֙ לֹ֣א יַבִּ֔יטוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדָ֖יו לֹ֥א רָאֽוּ׃לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא׃לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ׃וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְעֵינֵ֥י גְבֹהִ֖ים תִּשְׁפַּֽלְנָה׃וַיִּגְבַּ֛ה יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה׃וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדָבְרָ֑ם וְחָרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃ה֛וֹי מֹשְׁכֵ֥י הֶֽעָוֺ֖ן בְּחַבְלֵ֣י הַשָּׁ֑וְא וְכַעֲב֥וֹת הָעֲגָלָ֖ה חַטָּאָֽה׃הָאֹמְרִ֗ים יְמַהֵ֧ר ׀ יָחִ֛ישָׁה מַעֲשֵׂ֖הוּ לְמַ֣עַן נִרְאֶ֑ה וְתִקְרַ֣ב וְתָב֗וֹאָה עֲצַ֛ת קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְנֵדָֽעָה׃ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים׃ה֕וֹי גִּבּוֹרִ֖ים לִשְׁתּ֣וֹת יָ֑יִן וְאַנְשֵׁי־חַ֖יִל לִמְסֹ֥ךְ שֵׁכָֽר׃מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד וְצִדְקַ֥ת צַדִּיקִ֖ים יָסִ֥ירוּ מִמֶּֽנּוּ׃לָכֵן֩ כֶּאֱכֹ֨ל קַ֜שׁ לְשׁ֣וֹן אֵ֗שׁ וַחֲשַׁ֤שׁ לֶֽהָבָה֙ יִרְפֶּ֔ה שָׁרְשָׁם֙ כַּמָּ֣ק יִֽהְיֶ֔ה וּפִרְחָ֖ם כָּאָבָ֣ק יַעֲלֶ֑ה כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֵ֛ת אִמְרַ֥ת קְדֽוֹשׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל נִאֵֽצוּ׃עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־יְהוָ֨ה בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכָל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃שְׁאָגָ֥ה ל֖וֹ כַּלָּבִ֑יאושאגיִשְׁאַ֨גכַּכְּפִירִ֤ים וְיִנְהֹם֙ וְיֹאחֵ֣ז טֶ֔רֶף וְיַפְלִ֖יט וְאֵ֥ין מַצִּֽיל׃וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כרם היה לידידי בקרן בן שמן. אפשר לרמוז כי תיבת כר"ם בגימטריא כמספר עשר הויו"ת שיש בספירות כ"י לרמוז דאור מחצב הנשמות סמוך לאורות כ"י כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה באורך. ונעשה קרן קיימת בשלשה אבות העולם אשר הפליאו בעבודת ה' כל ימיהם והוא קרן שראוי לעשות פירות שמנים. ויעזקהו שה' עזרם לגדור במצרים שלא נטמאו בזנות. ויסקלהו שבמה שציום משכו וקחו לכם שיקנו עצמם במסירת גופם על ק"ה נפרדו מהסט"א. ויטעהו שור"ק גימטריא תר"ו מצות שעם ז' מצות בני נח גימטריא תרי"ג כמו שפירש רש"י ז"ל. ויבן מגדל בתוכו משכן ומקדש כמו שפירש רש"י ז"ל ואמר בתוכו רמז שציוה שדמות המקדש וכליו יעשה כל אדם בקרבו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמו שכתבתי אני בעניי באורך בס' פני דוד פ' תרומה עין שם. אי נמי רמז בתוכו שציוה להיות עניו ובזה יעלה כאלו הקריב כל הקרבנות ונמצא שחדרי לבו הוא מקדש שמקריב כל הקרבנות: וגם יקב חצב בו. אלו השיתין כמו שפירש רש"י ז"ל: ויקו לעשות ענבים. אפשר לרמוז כי ענבים גימטריא עקב רמז לענוה כמ"ש הכתוב עקב ענוה כמ"ש בתנחומא פ' עקב שלא נתן הקב"ה התורה לישראל אלא מפני שהם ענוים ע"ש וז"ש ויקו לעשות ענבים כי במה שנשמתם טהורה אלקים חצב"ה לטובה ויש לה קרן מעשה אבות ובאמצעות התורה והמצוות היו צריכים להיות ענוים ואז היו יכולים לקיים כל המצות שהם מרכבה לשכינה ואין הסט"א שולט. אמנם ויעש באושים שהיו נאים והבאישו ריחם סר"ח העודף ועי"ז ביטלו התורה והמצות: מה לעשות עוד לכרמי וכו'. אפשר דרמז כי הרבה רחמיו בטרם כל להפריד נשמות הקדושה באוצר אחד בדור הפלגה ואחר זה באו האבות שלשה המה מטיבי ארזי הלבנון הרמים והם שרש מובחר ומתוקן. הפנימיות נשמה טהורה וציונו מצותיו שס"ה לאוין להרחיק כל חלקי סט"א רמ"ח מ"ע להמשיך קדושה ברמ"ח אברים תורה וענוה לבטל יצה"ר וז"ש מה לעשות לכרמי כי עשיתי לו טובות נמרצות: מדוע קויתי לעשות ענבים. זהו דרך מליצת המשל דודאי הוא יתברך יודע עתידות אמנם רצה הוא יתברך שהמחשבה אינה מכרחת ואין ידיעתו כידיעתנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומהר"ם אלשיך ז"ל. אך לפי המשל נקט לשון זה: ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה. אפשר דידוע כי כל התורה והמצוה ליחד קב"ה ושכינתיה וידוע דמשפט הוא ת"ת וצדקה היא השכינה וז"ש ויקו למשפט שידבקו בהקב"ה דמשפט רמז לת"ת והן בעון נדבקו במשפח שהוא נגע הסט"א. לצדקה העיקר היה לידבק בשכינה וליחדה והנה צעקה כי ח"ו פגמו במקון תקון: הוי מגיעי בית בבית וכו'. ראיתי בפירוש ישן נושן כ"י שכתב וז"ל הוי מגיעי וכו' יראה אוי לאדם דכאשר ימות אין לו בעולמו התמידי רק ד' אמות קרקע ומבקש כאן בתים רבים והון רב והושבתם לבדכם בקרב הארץ כשתלכו אין עמכם כלל ממה שאספתם עכ"ד: ואת פועל ה' לא יביטו. פירש בפירוש כ"י יראה לא ברכו אלהים עד שיראה שהיין ששתו לא הכירו שהוא פועל ה' ולא ברכו ברכת הנהנין: הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. אפשר להסמיך מוסר ורמז למי שקורא בספרים החיצונים דימשך אחר דעות וסברות רעות וז"ש מושכי העון במה שהם עוסקים בחבלי השוא שהם ספרים החיצונים. דכשם שהקורא בתורה נמשך עליו רוחניות מהתורה הקדושה עצמה ומהתנאים הקדושים שחיברו המשנה ומהאמוראים שחיברו התלמוד וקדושתם יאיר אור נוצץ בקורא דבריהם. כן הקורא בספרים החיצונים נמשך מעצמותם ואשר חיברום סט"א והם חבלי השוא לילכד בכמה עונות והיינו דקאמר הוי ואבוי למושכי העון כי הם מושכים עליהם סט"א בחבלי שוא ספרי עכו"ם וכעבות העגלה יהי' עונותם ומרעה אל רעה יצאו: הוי חכמים בעיניהם. שמעתי משם הרב הגדול מהריב"ל ז"ל שפירש דכיון דהני אינשי אזלי בתר איפכא אומרים לרע טוב ולטוב רע חשך לאור ומר למתוק א"כ החכמים חכמי הדור מה יהיו בעיניהם נבזים וטפשים וז"ש האומרים לרע טוב וכו' הוי מה יהיו החכמים בעיניהם של אלו כי לא יהיה להם כבוד ולא יחשיבום לכלום: כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו. אפשר דהכי פירושו כי מאסו את תורת ה' צבאות שנתנה על ידי משה רבינו ע"ה ואת אמרת קדוש ישראל העשרת דברות שאמר לנו כ"י על הר סיני הוא בעצמו נאצו כי הוא יתברך אמר כל העשרת דברות אלא שאנחנו לא זכינו להבין כי אם אנכי ולא יהיה לך כמשז"ל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך